צוואה הינה מסמך משפטי, שבו מורה אדם, בחייו, על דרכי חלוקת נכסיו, לאחר מותו. על מנת לתקף מסמך זה בצורה משפטית, החוק הישראלי מסדיר את התחום האמור, בדגש על נראותה ותוכנה של צוואה, וזאת כאמור בחוק הירושה, התשכ"ה-1965, (להלן: "חוק הירושה"). לצוואה יש חלק נכבד וחשוב בחייו של כל אדם, בעיקר בשל ההסדרה שהוא מבצע, בנוגע לעיזבונו, בעת עזיבתו את העולם. הצוואה בעיקר עוסקת בממון של המצווה, שם הוא מורה למי הוא מוריש את נכסיו. הנכסים, יתכן שיהיו כספים שמורים, חלקות מקרקעין וכן חשבונות בנק.
חוק הירושה מציג מספר סוגים של צוואות, העומדות לבחירתו של המצווה, בעת עריכת צוואה. קיימים מספר סוגים של צוואות, כאשר הצוואה המוכרת והשימושית ביותר על ידי מצווים, היא הצוואה הכתובה. כאמור, מדובר בצוואה השכיחה ביותר, אשר נעשית בכתב ידו של המצווה וחתומה על ידו.
במאמר המובא לפניכם/ן, נעסוק באופן עריכת הצוואה וכן במשמעות ובמעמד המשפטי של מסמך זה. כמו כן, נדון בהליך קיום צו הצוואה והתנגדות לצוואה. יוער כי מאמר זה הינו מאמר תוכן בלבד, ולכן אין לראותו כתחליף לייעוץ עם עורך דין מומחה בתחום דיני המשפחה ככלל, וצוואות וירושות בפרט.
עריכת צוואה:
כאמור, צוואה נחשבת למסמך משפטי לכל דבר ועניין. בשל עובדה זו, חוק הירושה מחייב קיום מספר הוראות, כדי להפוך את הצוואה לברת מימוש. אחת ההוראות הראשונות והחשובות בחוק הירושה, נוגעת לעורך הצוואה: בסעיף 26 לחוק הירושה, נקבע כי קטינים ופסולי דין אינם יכולים לכתוב צוואה, וזאת בשל חשש כי אדם הנכלל בקבוצות הללו, לא מבין לעומק את משמעות המסמך וההשלכות שלו. דוגמא נוספת נראה בהוראות סעיף 27 לחוק הירושה, המציג את מעמדה המשפטי של הצוואה, וקובע את עליונותה של צוואה חוקית, על כל התחייבות או הבטחה שניתנו על ידי כותב הצוואה, לצד שלישי.
הוראות נוספות בנוגע לעריכת הצוואה, ישתנו בהתאם לסוג הצוואה שנבחרה על ידי המצווה, שכן לכל צוואה יש תנאי קיום בסיסיים, לכך שתיחשב כצוואה שנערכה כדין. על מנת לערוך צוואה ולהפוך אותה לברת מימוש ובעלת תוקף משפטי, על המצווה לפנות לעורך דין או נוטריון, שיאשר את הצוואה. המצווה הוא האדם אשר קובע את חלוקת עזבונו בעת עריכת הצוואה, מכאן השם מצווה - המצווה על החלוקה.
מימוש צוואה:
אם קיימת לרשותך זכות לצוואה, יש לפנות לרשם הירושה, על ידי "בקשת מתן צו צוואה", שהיא טופס שאותו יש למלא. לאחר הגשת הבקשה לרשם הירושה, האחרון יפרסם את דבר הבקשה, כדי לאפשר לצדדים שלישים להתנגד לצוואה. לתקופה שבה ימתין הרשם למבקשי התנגדויות, קוראים 'תקופת ביניים'. אם לא הוגשה התנגדות, יישלח צו קיום צוואה למבקש. אם קיימת התנגדות, רשם הירושה יעביר את הדיון בדבר ההתנגדות, לבית המשפט לענייני משפחה.
התנגדות לצוואה:
הבקשה למתן צו קיום צוואה, מפורסמת על ידי רשם הירושות, וזאת במטרה לוודא שאין מתנגדים לצוואה האמורה. הסיבות להתנגדות לצוואה הן ארוכות ומגוונות, וזאת כמובן מאחר ומדובר בעיזבונו של אדם, כלומר, כספיו ורכושו. לרוב, אחת הסיבות השכיחות להתנגדות לצוואה, היא הטענה כי קיומה לא משקף את רצון המנוח, וכי הצוואה נכתבה על ידי המנוח, בעוד השפיעו עליו גורמים שלישים כאלו ואחרים.
בעת פנייתו של מתנגד, אל בית המשפט, חלה עליו חובת ההוכחה לדבריו. כלומר, אם אדם טוען כי הצוואה נעשתה בהשפעת צד ג', הרי שעליו לתמוך בטענותיו, באסמכתאות, שכן נטל ההוכחה מוטל על האדם המתנגד. למרות האפשרות שנותן המחוקק להתנגד לצוואה, בית המשפט לענייני משפחה לא יאשר בקלות את ביטול הצוואה, שכן צוואה, בעייני בית המשפט ובעייני המחוקק - משקפת את רצונו של המת.
ההתנגדות לצוואה תעשה באמצעות הגשת תביעה להתנגדות צוואה, לבית המשפט לענייני משפחה, ותכיל את כלל טענותיו של המתנגד וכן את האסמכתאות שבעזרתן הוא מחזק את טענותיו, וכך ינסה לשכנע את בית המשפט שאכן הצוואה נערכה שלא כדין.
החברה בכלל ומערכת המשפט בפרט, מנסים ברגישות רבה להגן ולתמוך בכל הליך הקשור לילדים, לרבות בהליך של אימוץ ילדים, אשר בו נעסוק במאמר זה. הליך אימוץ, הוא בעצם סיטואציה שבה קטין עובר ממשפחתו הביולוגית (הגרעינית – אם נרצה), למשפחה אחרת, מאמצת. מדובר בהליך מורכב, שהמנצח עליו הוא בית המשפט לענייני משפחה, וכן מדובר בהליך שמערב מספר רב מאוד של גורמים.
