צו קיום צוואה – מה הדין ומה חשוב לדעת?

צוואה הינה מסמך משפטי, שבו מורה אדם, בחייו, על דרכי חלוקת נכסיו, לאחר מותו. על מנת לתקף מסמך זה בצורה משפטית, החוק הישראלי מסדיר את התחום האמור, בדגש על נראותה ותוכנה של צוואה, וזאת כאמור בחוק הירושה, התשכ"ה-1965, (להלן: "חוק הירושה"). לצוואה יש חלק נכבד וחשוב בחייו של כל אדם, בעיקר בשל ההסדרה שהוא מבצע, בנוגע לעיזבונו, בעת עזיבתו את העולם. הצוואה בעיקר עוסקת בממון של המצווה, שם הוא מורה למי הוא מוריש את נכסיו. הנכסים, יתכן שיהיו כספים שמורים, חלקות מקרקעין וכן חשבונות בנק. 

חוק הירושה מציג מספר סוגים של צוואות, העומדות לבחירתו של המצווה, בעת עריכת צוואה. קיימים מספר סוגים של צוואות, כאשר הצוואה המוכרת והשימושית ביותר על ידי מצווים, היא הצוואה הכתובה. כאמור, מדובר בצוואה השכיחה ביותר, אשר נעשית בכתב ידו של המצווה וחתומה על ידו.

במאמר המובא לפניכם/ן, נעסוק באופן עריכת הצוואה וכן במשמעות ובמעמד המשפטי של מסמך זה. כמו כן, נדון בהליך קיום צו הצוואה והתנגדות לצוואה. יוער כי מאמר זה הינו מאמר תוכן בלבד, ולכן אין לראותו כתחליף לייעוץ עם עורך דין מומחה בתחום דיני המשפחה ככלל, וצוואות וירושות בפרט.

עריכת צוואה:

כאמור, צוואה נחשבת למסמך משפטי לכל דבר ועניין. בשל עובדה זו, חוק הירושה מחייב קיום מספר הוראות, כדי להפוך את הצוואה לברת מימוש. אחת ההוראות הראשונות והחשובות בחוק הירושה, נוגעת לעורך הצוואה: בסעיף 26 לחוק הירושה, נקבע כי קטינים ופסולי דין אינם יכולים לכתוב צוואה, וזאת בשל חשש כי אדם הנכלל בקבוצות הללו, לא מבין לעומק את משמעות המסמך וההשלכות שלו. דוגמא נוספת נראה בהוראות סעיף 27 לחוק הירושה, המציג את מעמדה המשפטי של הצוואה, וקובע את  עליונותה של צוואה חוקית, על כל התחייבות או הבטחה שניתנו על ידי כותב הצוואה, לצד שלישי. 

הוראות נוספות בנוגע לעריכת הצוואה, ישתנו בהתאם לסוג הצוואה שנבחרה על ידי המצווה, שכן לכל צוואה יש תנאי קיום בסיסיים, לכך שתיחשב כצוואה שנערכה כדין. על מנת לערוך צוואה ולהפוך אותה לברת מימוש ובעלת תוקף משפטי, על המצווה לפנות לעורך דין או נוטריון, שיאשר את הצוואה. המצווה הוא האדם אשר קובע את חלוקת עזבונו בעת עריכת הצוואה, מכאן השם מצווה - המצווה על החלוקה. 

מימוש צוואה:

אם קיימת לרשותך זכות לצוואה, יש לפנות לרשם הירושה, על ידי "בקשת מתן צו צוואה", שהיא טופס שאותו יש למלא. לאחר הגשת הבקשה לרשם הירושה, האחרון יפרסם את דבר הבקשה, כדי לאפשר לצדדים שלישים להתנגד לצוואה. לתקופה שבה ימתין הרשם למבקשי התנגדויות, קוראים 'תקופת ביניים'. אם לא הוגשה התנגדות, יישלח צו קיום צוואה למבקש. אם קיימת התנגדות, רשם הירושה יעביר את הדיון בדבר ההתנגדות, לבית המשפט לענייני משפחה. 

התנגדות לצוואה:

הבקשה למתן צו קיום צוואה, מפורסמת על ידי רשם הירושות, וזאת במטרה לוודא שאין מתנגדים לצוואה האמורה. הסיבות להתנגדות לצוואה הן ארוכות ומגוונות, וזאת כמובן מאחר ומדובר בעיזבונו של אדם, כלומר, כספיו ורכושו. לרוב, אחת הסיבות השכיחות להתנגדות לצוואה, היא הטענה כי קיומה לא משקף את רצון המנוח, וכי הצוואה נכתבה על ידי המנוח, בעוד השפיעו עליו גורמים שלישים כאלו ואחרים. 

בעת פנייתו של מתנגד, אל בית המשפט, חלה עליו חובת ההוכחה לדבריו. כלומר, אם אדם טוען כי הצוואה נעשתה בהשפעת צד ג', הרי שעליו לתמוך בטענותיו, באסמכתאות, שכן נטל ההוכחה מוטל על האדם המתנגד. למרות האפשרות שנותן המחוקק להתנגד לצוואה, בית המשפט לענייני משפחה לא יאשר בקלות את ביטול הצוואה, שכן צוואה, בעייני בית המשפט ובעייני המחוקק - משקפת את רצונו של המת.

ההתנגדות לצוואה תעשה באמצעות הגשת תביעה להתנגדות צוואה, לבית המשפט לענייני משפחה, ותכיל את כלל טענותיו של המתנגד וכן את האסמכתאות שבעזרתן הוא מחזק את טענותיו, וכך ינסה לשכנע את בית המשפט שאכן הצוואה נערכה שלא כדין. 

שלום בית – במסגרת הליך הגירושין

דיני המשפחה במדינת ישראל מבוססים כולם על ההלכה היהודית, ובהתאם לכך, אחת ערכאות השיפוט הקיימות בדינים אלו, היא בית הדין הרבני, אשר קיבל סמכות בלעדית לעסוק בכל הקשור להליכי נישואין וגירושין בין בני זוג יהודים. עניין זה חשוב להבנה, היות ודיני המשפחה הם מורכבים ועשירים. 

במאמר המובא לפניכם/ן, נעסוק בהליך שלום בית, הליך חשוב ומרכזי בהלכה היהודית, עבור זוגות נשואים. כל זאת נעשה ונכתב עבורכם/ן, קוראים וקוראות. לפני שנתחיל, נבהיר כי מאמר זה אינו מהווה תחליף לייעוץ עם עורך דין מומחה ומקצועי בתחום דיני המשפחה. 

ערכאת שיפוט - בית הדין הרבני:

כאמור, בית הדין הרבני משמש כאחת מערכאות השיפוט במדינת ישראל בתחום דיני המשפחה. לערכאה זו יש סמכות בלעדית לעסוק בהליך נישואין וגירושין בין בני זוג יהודים. לצד הליכים אלו, ישנם הליכים ותחומים נוספים אשר יכולים להתדיין בערכאות שונות. תחומים אלו הם לדוגמא: מזונות אישה, מזונות ילדים, משמורת ילדים, חלוקת רכוש ועוד. 

כאשר מדובר בבני זוג מעורבים, אזי ההליך ינוהל בבית המשפט לענייני משפחה – שהוא ערכאה נוספת לדיני המשפחה. זאת בשל העובדה כי בית הדין הרבני אינו מכיר בזוגות אלו כזוגות נשואים כלל, וזאת מאחר וההלכה היהודית אינה מכירה בהתבוללות ונישואין מעורבים. 

מהם גירושין - לפי החקיקה בישראל:

הליך הגירושין בישראל חל על כל זוג אשר נישא על פי דתו, וכאשר אין מדובר בזוג מעורב דתית, אשר מעוניין להיפרד ולהתיר את נישואיו. כאמור, עניין הגירושין בישראל, בכל הנוגע ליהודים, הוא בסמכות בית הדין הרבני, וזאת לפי חוק שיפוט בתי דין רבניים. 

לכל דת בישראל, קיים טריבונל אשר מסדיר את עניין הנישואין והגירושין, לפי ההלכה עפ"י בדתו. הליך הגירושין מתחלק לשניים: כאשר יש הסכמה של שני הצדדים לגירושין, וכאשר צד אחד עיקש בדבר הרצון לגירושין בעוד הצד השני מתנגד להם, בין אם כוונותיו כנות ובן אם לא. אם קיימת הסכמה בין השניים, הם יפנו לבית הדין הרבני, אשר ידון בהליך גירושין, בפני שלושה דיינים, אשר יבחנו את עילת הגירושין המחייבת מתן גט (כגון – בגידה, מעשה כיעור ועוד). לחלופין, לרוב יחתרו הדיינים לקיים שלום בית בין בני הזוג. על כך – בחלק הבא. 

הליך ותביעת שלום בית:

כאמור, בעת פרידה או פנייה להליך גירושין בין בני זוג אשר נשואים כדת משה וישראל, יפעל בית הדין הרבני בקפדנות, על מנת שלא לאשר במהירות את הגירושין ומתן הגט, ולשם כך הוא יפנה את בני הזוג, אל הליך של שלום בית. להליך זה יש מספר היבטים חשובים שכדאי להכיר, היות ולכל אחד מהם יש משמעות חשובה, ונדון בכך בשורות הבאות. 

הסכם שלום בית:

הסכם שלום בית הינו חוזה פרטני לכל זוג וזוג, אשר בו יקבע כל זוג את התנהלות חייו המשותפים, בכל נושא העולה על רוחו, החל מכלכלת כל אחת הצדדים, שעות פנאי של השניים, שעות ארוחות ואופן גידול הילדים המשותפים. מטרת ההסכם היא למנוע פירוד של השניים, בשל משקעים כאלו ואחרים במערכת היחסים. 

הסכם זה לרוב יוצע לאחר משבר בין השניים ופנייה לבית הדין הרבני לגישור או אף לבקשה לגירושין. מתן תוקף להסכם יעשה על ידי דיין בבית הדין הרבני או על ידי שופט בבית משפט לענייני משפחה. לאחר חתימה על הסכם זה ואישורו על ידי שופט או דיין, יהווה ההסכם מסמך משפטי לכל דבר ועניין. זאת למרות שהסכם שלום בית הוא מסוג ההסכמים שלא באמת קל לאכוף, אלא בהסכמת הצדדים. נעיר כי בסופו של דבר, מדובר בהסכם שנועד לגשר בין בני הזוג, אך אם בני הזוג לא באמת רוצים לגשר על הפערים ביניהם, קשה יהיה לכפות זאת עליהם. 

תביעת שלום בית:

תביעת שלום, בניגוד להסכם שלום בית, תעשה על ידי אחד מהצדדים כאקט מניעה של הליך גירושין שבו נמצאים השניים, או לחילופין, רצון של הצד שכנגד להתגרש. כאשר מדובר בבקשה כנה של הצד התובע שלום בית, התקופה אכן תשמש כ"תקופת ביניים" לבחינת הקשר הזוגי ופלטפורמה לשיפור יחסים עכורים בין השניים, גם אם הוגשה בקשה לגירושין על ידי אחד מהצדדים. 

למעשה ניתן לומר כי ההבדל בין תביעת שלום בית להסכם שלום בית, הוא כי הסכם שלום הבית יתרחש כאשר שני בני הזוג מעוניינים להתגרש, אך בית הדין הרבני מנסה אלטרנטיבות אחרות, שיצילו את חיי הנישואין. תביעת שלום בית, לעומת זאת, מהווה מצב שבו רק אחד מבני הזוג רוצה להתגרש, ואילו השני מעוניין להסדיר את המצב ביניהם. 

הדין באשר לאימוץ ילדים:

החברה בכלל ומערכת המשפט בפרט, מנסים ברגישות רבה להגן ולתמוך בכל הליך הקשור לילדים,  לרבות בהליך של אימוץ ילדים, אשר בו נעסוק במאמר זה. הליך אימוץ, הוא בעצם סיטואציה שבה קטין עובר ממשפחתו הביולוגית (הגרעינית – אם נרצה), למשפחה אחרת, מאמצת. מדובר בהליך מורכב, שהמנצח עליו הוא בית המשפט לענייני משפחה, וכן מדובר בהליך שמערב מספר רב מאוד של גורמים.

במאמר זה נעסוק בהליך אימוץ הילדים. נציג את הליך האימוץ בישראל, וכן את הליך אימוץ של ילד שאינו חי במדינת ישראל. עוד נפרט, באילו מצבים ייחשב ילד כ'בר אימוץ'. נבקש להבהיר, כי מאמר זה אינו מהווה תחליף לייעוץ עם עורך דין מומחה ומקצועי בתחום מורכב זה. 

 

אימוץ ילדים - רקע:

הליך אימוץ הילדים הינו מורכב למדי, בעיקר בשל העובדה כי מדובר בסיטואציה חריגה, שבמסגרתה קטין עובר ממשפחתו הביולוגית, למשפחה לכאורה זרה. וכך, הילד המאומץ, גדל עם הורים שאינם ההורים הביולוגים שלו. לשם ההבנה, נסביר בקצרה על הורים ביולוגים והורים משפטיים: יש להכיר בשני המושגים מעולם המשפט, אשר מבדילים בין ההורים לפני הליך האימוץ, ולאלה המוגדרים לאחריו. הורים ביולוגים הינם הוריו, מולידיו של הילוד. אלו הם אשר יירשמו  במשרד הפנים ככאלה ומכאן חובתם לשמש כאפוטרופוסים של הילד, זאת אומרת, אלו אשר אחראים לקבלת החלטות בעניינו עד כאשר יגיע לגיל בגירות, כלומר 18 שנים. הורים משפטיים הם אלו שיהוו אפוטרופוסים של הילד.

בישראל, מוסדר תחום האימוץ בחוק אשר נקרא "חוק האימוץ, תשמ"א–1981" (להלן: "חוק האימוץ"). חוק האימוץ קובע כלל בסיסי, לפיו כל אימוץ ייעשה קודם כל אם הוא לטובת הקטין. כלומר, זהו הכלל הבסיסי בתחום האימוץ. 

 

מתי יחשב ילד כ"בר אימוץ"?

"בר אימוץ" הוא ההגדרה המשפטית לילד אשר עומד בקריטריונים למסירה להורים מאמצים. סעיף 13 לחוק האימוץ מגדיר באילו מקרים יוגדר ילד כבר אימוץ. אלו הם המקרים: אם יוסכם על ידי הוריו לשלחו לאימוץ, על פי סעיף 13 לחוק האימוץ. במידה ולא, קיימות מספר דרכים שבגינן יוגדר ילד כבר אימוץ, כדלקמן: 

• ההורה שהוא אבי הילד, לא היה נשוי לאמו ולא הכיר בילד כילדו.
• הילד אינו גר עם ההורה אשר סירב ללא סיבה סבירה לקבלו לביתו.
• ההורה מת או הוכרז כפסול דין או שהאפוטרופסות על הילד נשללה ממנו.
• ההורה הפקיר או נמנע מלקיים במשך שישה חודשים רצופים קשר עם הילד ללא סיבה סבירה.
• ההורה נמנע מלקיים את חובותיו כלפי הילד, כולם או עיקרם, במשך שישה חודשים.
• הילד היה מוחזק מחוץ לבית הוריו במשך ששה חודשים בטרם מלאו לו שש שנים וההורה נמנע לקבלו לביתו.
• ההורה אינו מסוגל לדאוג לילדו כראוי בשל התנהגותו או מצבו ואין סיכוי שהתנהגותו או מצבו ישתנו בעתיד. 

 

תהליך האימוץ בישראל:

הבה נסקור בקצרה את הליך האימוץ בישראל: ראשית, על בית המשפט להכריז על הקטין כ"בר אימוץ", וזאת כאמור בסעיף 13 לחוק האימוץ. בית המשפט יבחן את המשפחה הקולטת, שלב המכונה "יצירת הורות משפטית". כאמור, ההכרזה תכלול תקופת מבחן של ששה חודשים, שבה יתגורר בר האימוץ במשפחה המועמדת. לתהליך יתלוו עובדים סוציאליים, אשר ישוחחו עם הצדדים ויבדקו את השתלבותו של הילד במשפחה.

לאחר התקופה האמורה, בית המשפט יורה על אישור תוצאות האימוץ, ועל העברת זכויות וחובות בעניינו של הקטין, להוריו המאמצים על פי דין. חשוב לציין כי ההליך אינו תלוי אך ורק בקליטת הילד במשפחה המועמדת לאימוץ: החוק מאפשר להורים המוסרים, להביע חרטה על המסירה, 60 ימים ממועד המסירה, דבר שבהחלט יוכל לגרום לעצירת הליך האימוץ ולביטולו. 

 

תהליך האימוץ כאשר המאומץ מחו"ל:

גם כאשר מובא הילד המאומץ מחו"ל, החקיקה בישראל מחייבת הליך זהה, אם כי קיימות התאמות הקשורות להליך "הבאתו" של ילד מאומץ מחו"ל. ראשית, יש לציין כי יש מחסור בילדים המוגדרים כברי אימוץ בישראל, ומכאן, הצורך באימוץ מחו"ל. לאימוץ מחו"ל מלווה חשש רב, בעיקר כאשר מדובר במדינות חלשות. החשש נובע ממקרי חטיפת ילדים, כדי להשיג רווחים כלכליים לחוטפים. לכן, בעת אימוץ ילד מחו"ל, "השירות למען הילד" יבחן באופן קפדני את העמותות העובדות בשיתוף פעולה ויעקוב אחרי צעדיהן ואופן הביצוע. נוספת לכך הגבלה הנוגעת ליכולת חרטת ההורים הביולוגיים מהאימוץ, והיא הגבלת גיל, העומדת על אימוץ מגיל 6 חודשים ומעלה, וזאת כדי להבטיח שההליך לא ייעשה בחוסר הסכמתם המודעת של ההורים הביולוגים.

ידועים בציבור – על המורכבות והגמישות

בשנים האחרונות התחולל שינוי מהותי באופן שבו דנים בסוגיית הידועים בציבור. כידוע לכל, זוג שנחשב ידוע בציבור, הינו זוג שמנהל מערכת יחסים רגילה לחלוטין, אלא שידועים בציבור, פשוט בוחרים שלא למסד את הקשר הזוגי ביניהם באמצעות מוסד הנישואין. 

ניתן לומר כי מוסד הידועים בציבור עלה לשיח חברתי ומשפטי, בין אם בשל סיבות סוציולוגיות ובין אם בשל סיבות משפטיות, וזאת גם בהתחשב במצב המשפטי במיוחד בישראל, בכל הנוגע לדיני הנישואין והגירושין. נוסיף כי לקח זמן רב, עד אשר זוגות ידועים בציבור זכו למעמד כמעט שווה לזוגות נשואים, אך כיום ניתן לומר כי מבחינת זכויות מהותיות, ידועים בציבור נהנים מאותן הזכויות. 

בשורות הבאות נעסוק בנושא הידועים בציבור. נסביר מי הם הידועים בציבור, נבחן האם קיימת חקיקה בנושא, וכן נפרט מה קורה בעת פרידה בין בני הזוג. יובהר כי מאמר זה חובר עבורכם/ן, קוראים וקוראות, אך הוא אינו מהווה תחליף לייעוץ עם עורך דין מומחה בתחום דיני המשפחה. 

חקיקה בענייני ידועים בציבור:

הדין הרלוונטי לידועים בציבור אינו מעוגן בחקיקה ספציפית. כלומר, אין חוק המגדיר מי הם ידועים בציבור, אלא שמדובר במושג פרי פסיקה, אשר במרוצת השנים נתפס והוכר בעיקר על ידי בתי המשפט לענייני משפחה. זאת, בשונה מבתי דין רבניים, אשר פוסקים על פי הלכה דתית, שכאמור – לא מכירה בידועים בציבור.

בסופו של יום, מוסד הידועים בציבור קיבל גושפנקא חוקית, בהמשך לפסיקה מתמשכת של בתי המשפט לענייני משפחה ובית המשפט העליון. ככלל, ידועים בציבור זכאים לזכויות וחובות, בדומה לזוגות נשואים. זאת ועוד, זוגות המוגדרים כידועים בציבור, אינם נרשמים בשום מרשם, בשונה מזוגות נשואים. בנוסף, גם חוק בתי המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה–1995, מקנה לבתי המשפט הללו סמכות לדון בעניינם של ידועים בציבור, בדומה לזוגות נשואים.

מי הם "ידועים בציבור"?  

ידועים בציבור הינם מי שעומדים בשני תנאים מצטברים מרכזיים: ניהול משק בית משותף ושותפות חיים. תקדים של בית המשפט העליון, דן במבחנים שיש לבחון את הזוג שטוען כי הוא ידוע בציבור, ואלו הם המבחנים העיקריים: ניהול ושותפות  ייחשבו כניהול חשבונות וכלכלת בית במשותף, מגורים תחת אותה קורת גג, וביצוע פעולות הקושרות את חייהם של שניים כשיתוף לטווח ארוך. 

תנאים אלו שונים בתפיסה הרווחת בחברה, לפיה ידועים בציבור יוגדרו כבני זוג, אם הם שוהים יחדיו מעל שבע שנים. תפיסה זו כאמור מוטעית ואין שום קשר למשך הזוגיות של השניים. חשוב לציין כי בעבר היו קיימים תנאים נוספים, אשר בחנו את מעמדם של שניים, כידועים בציבור. כיום, בשל הסיבות השונות שבגינן בוחרים בני זוג להיות מוגדרים ידועים בציבור ולא להינשא (בעבר הדבר נעשה רק מכיוון שהדת לא אפשרה, אך כיום התווספו סיבות אידיאולוגיות), התנאים הינם תנאים בסיסיים, הזהים בתכליתם לחייהם של זוגות נשואים. הסיבות שבגינן יבחרו בני זוג להיות מוגדרים כידועים בציבור, הינן בעיקר קבלת זכויות וזכאויות מטעם מוסדות ממשלתיים וכלכליים, כמו: לקיחת משכנתא, הטבות ברשויות וכדומה. 

הדין בעת פרידה של ידועים בציבור: 

כאשר הוכרו שניים כידועים בציבור, ולאור אורח החיים השיתופי שנוצר ביניהם, יש צורך משפטי בהסדרת הפרידה של השניים, וזאת בדומה להסדרה הקיימת אצל זוג נשוי שבוחר להתגרש. להלן, שני תחומים עיקריים בהליך הפירוד: 

חלוקת רכוש – לאחר שותפות חיים, יתכן וייווצרו לשניים נכסים במשותף וכן רכוש המצריך חלוקה. מכיוון שמדובר בידועים בציבור, חלה על השניים  חזקת השיתוף, לפיה בני הזוג הינם בעלי זכויות קניינות, האחד על רכושו של האחר, וזאת מכוח השיתוף שבגינו הם חיים. אי לכך, הרכוש ביניהם בדרך כלל יתחלק שווה בשווה, וזאת בהתאם להלכה המשפטית, שקובעת כי קיימת חזקת שיתוף בנכסים, אלא אם הוכח אחרת.  

מזונות משקמים – בדרך כלל, כאשר לבני זוג יש ילדים משותפים, אזי ייפסקו מזונות לטובת הילדים, על מנת להבטיח את כלכלתם. לגבי מזונות אישה, אלו ניתנים על פי הדין הדתי בלבד ולזוגות נשואים, וזאת כאשר האישה תלויה כלכלית בבעלה וצריכה תקופת שיקום בין הליך הגירושין ועד מתן הגט, שבה היא עדיין נשואה. 

העיקרון העומד מאחורי מזונות אישה אלו, אומץ ע"י המשפט האזרחי בתצורתו ובתכליתו, ונקרא מזונות משקמים או מזונות אזרחיים. מזונות אלו יינתנו כאשר הייתה תלות כלכלית באחד הצדדים, והאחר זקוק לתקופת שיקום. מזונות אלו אינם מוגבלים בזמן, שכן אין גט, ולכן בית המשפט הוא זה שיקצוב את התקופה שבה יינתנו מזונות אלה.