מצד אחד אתם רוצים להתגרש, אך מצד שני אתם לא רוצים להיפרד מהילדים שלכם, אלא לבלות עמם חלק ניכר מזמנכם, בהתאם ליכולתכם. אתם מבקשים להיות הורים במשרה כמעט מלאה, מה תעשו? לשם כך, קיים מושג המשמורת המשותפת, שעליו נסביר במאמר שלהלן.
במאמר זה נסקור: מהי משמורת משותפת, מהם יתרונותיה ומהם חסרונותיה. כמו כן, נעיר כי אין לראות במאמר זה תחליף לייעוץ עם עורך דין לענייני משפחה. המאמר מנוסח בלשון זכר, אך פונה לשני המינים כאחד.
רקע כללי:
משמורת ילדים היא הגדרה המגיעה מהפסיקה, שנועדה להפריד בין אפוטרופסות, שהיא אחריות על הילדים מבחינת כשירות משפטית, לבין הגדרת ההורה המשמורן, אצלו יתגוררו הילדים במקרים שבהם ההורים לא חיים יחד. למעשה, ישנם שני סוגי משמורת בישראל: משמורת בלעדית - שהיא משמורת שבה נקבע הורה אחד משמורן. ההורה השני יזכה בזמני שהות (הסדרי ראייה), במטרה לשמר את הקשר עם ההורה השני. הסוג הנוסף הוא משמורת משותפת, שמיד נרחיב עליו.
משמורת משותפת:
כאמור, משמורת משותפת היא אחת מסוגי המשמורת הנהוגים בישראל. מדובר בהסדר חדש יחסית, לפיו שני ההורים יוכרו כ"הורים משמורנים". בפועל, זמן השהות של הילד אצל כל הורה יהיה שווה.
כמו כן, לילד יהיה חדר בכל בית הורה וזמן שהייתו יתחלק שווה בשווה בין ההורים. חשוב לציין: כדי לקבוע משמורת משותפת, קיימים מספר קריטריונים שיש לעמוד בהם, כמו גם נסיבות שמתאימות לקיום משמורת כזאת. ראשית, הילד מעל גיל 6 (לפני כן, חזקת הגיל הרך קובעת משמורת בלעדית אצל האם). דבר נוסף נוגע למסגרת הלימודית והחברתית שבה הילד נמצא ובדיקה אם מרחק מגורי ההורים מאפשר שגרה תקינה של המסגרת הקיימת. בנוסף, ניתן לומר כי גם האינטראקציה בין ההורים חשובה, על מנת לאפשר משמורת משותפת.
יתרונות במשמורת משותפת:
משמורת משותפת, שבה שני ההורים משמורנים, הינה בעלת יתרונות רבים, למשל: היא מאפשרת קשר ישיר ואישי עם שני ההורים - שניהם אקטיביים בגידול הילדים ובעלי השפעה משמעותית יותר, מאשר ניהול משמורת בלעדית ומפגשים עם ההורה שאינו משמורן בהתאם להסדרי ראייה בלבד.
בנוסף, מדובר ביתרון הנוגע להתפתחות תקינה של הילד, משום שלמרות הפרידה של ההורים, נמנעת טלטלה של ממש בקשר עם ההורים. הדבר יכול להוות יציבות בחייהם של הילדים, מעצם הידיעה כי שני ההורים יישארו בחייהם.
יתרון נוסף נוגע להפחתה במזונות לאב - דבר שתופס תאוצה בעקבות פסק הדין בתיק בע"מ 919/15 בבית המשפט העליון, אשר הביא בשורה לאבות רבים שקיימו משמורת משותפת, אשר נשאו בהוצאות המחיה והגידול של הילדים, בנוסף לתשלומי המזונות לאם.
כמו כן, בעבר היו פוסקים מזונות ללא כל קשר ליכולת השתכרות האב (אם כי יש לזכור כי הסכום שינקב צריך להתאים ליכולת מחייה תקינה של הילד). פסק דין זה קבע כי בעת משמורת משותפת, בין הגילאים 6-15, באם ההורים משתכרים באופן שווה יחסית, נטל המזונות יחולק ביניהם שווה בשווה, וזאת כאמור בפסק הדין: " בגילאי 6-15 חבים שני ההורים באופן שווה במזונות ילדיהם מדין צדקה, תוך שהחלוקה ביניהם תקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות העומדים לרשותם, לרבות שכר עבודה, בנתון לחלוקת המשמורת הפיזית בפועל, ובשים לב למכלול נסיבות המקרה."
חסרונות במשמורת משותפת:
המתנגדים לשיטה טוענים כי למשמורת משותפת יש חסרונות. העיקרי הינו: יצירת בלבול בחייהם של הילדים, בשל ההרגשה כי אין להם בית קבוע והם נעים ונדים בין שני בתים. לכן חשובה מסוגלות הילדים לחיים בעלי אופי שכזה.
בנוסף, עולה טענה של אחריות הורית - לא כל הורה יוכל לקיים אורח חיים שכזה ומשמורת כזו. לעיתים, תביעה למשמורת משותפת תעלה בעת הליך גירושין רק כשימוש כקלף מיקוח ולא בשל מסוגלות הורית של שני הצדדים. ישנם מקרים שבהם הורה אחד היה פסיבי בגידול ובעת הגירושין הוא מבקש משמורת משותפת, שאותה הוא לא יכול לנהל כראוי. הדבר עלול לגרום לנזקים ולפערים בגידולו של הילד.
לסיכום:
משמורת משותפת מחייבת מסוגלות הן של ההורים לקיומה והן של הילד בהבנת המציאות החדשה. יש לזכור כי תפיסת ההורות המשותפת תומכת במשמורת זו, מכיוון שהמחקרים הרבים שנעשו בנושא קובעים כי גידול ילד על ידי שני הורים אקטיביים בגידולו, תורם להתפתחותו התקינה. כאמור, יש לזכור שלא בכל תא משפחתי יהיה ניתן להכיל סוג משמורת זה. לפיכך, בכל הנוגע למשמורת ילדים ובכלל להליכי גירושין, יש להיוועץ בעורך דין לענייני משפחה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה