תדמיינו לכם בניין מגורים שקט שבו שני שכנים חולקים קיר משותף – אך לא הרבה מעבר לכך. בהתאם, וויכוחים על רעש, חיכוכים יומיומיים, קללות ולעיתים גם עימות פיזי – עד שאחד הצדדים מחליט שהגיע הזמן לעצור את ההסלמה ומבקש צו הרחקה. הצו כשלעצמו לא פותר את הסכסוך, אך הוא מייצר גבול ברור – איסור על כל מגע או קרבה בין הצדדים – שמאפשר לשמור על מרקם חיים סביר עד להכרעה או להרגעה של הרוחות.
מכאן, במאמר זה נפרט מהו צו הרחקה, באילו מקרים ניתן להוציאו, מה ההבדלים בין סוגי הצווים, וכיצד מתנהלת הבקשה בפועל. חשוב להדגיש: הדברים מובאים לצורך הסברה בלבד, ואינם מהווים תחליף לייעוץ משפטי פרטני של עורך דין לענייני משפחה או משפט פלילי.
מהו צו הרחקה?
צו הרחקה הוא הוראה שיפוטית או משטרתית שמטרתה להגן על אדם מפני הטרדה, אלימות או פגיעה בשלוות חייו. בישראל קיימים שני מקורות חוקיים עיקריים שבכוחם להסדיר צווים כאלה:
האחד הוא החוק למניעת הטרדה מאיימת, תשס"ב – 2001, שחל בעיקר על מקרים בין אנשים שאינם בני משפחה. כלומר אנשים זרים, לרבות כמובן שכנים.
החוק השני הוא החוק למניעת אלימות במשפחה, תשנ"א – 1991. זהו חוק ייעודי אשר חל כאשר מדובר בקרובי משפחה או בני זוג. הוא חוק עם התאמות לסכסוכים משפחתיים, כגון – השתתפות עובד סוציאלי במקרים של קטינים ועוד.
נעיר כי שני החוקים מאפשרים לבית המשפט (בדרך כלל בית משפט השלום או בית המשפט לענייני משפחה) להוציא צו הרחקה במקרים שבהם אדם חש מאוים, מוטרד, או נפגע מאלימות מילולית או פיזית. כמו כן, כפי שתואר לעיל, צו הרחקה הוא סעד זמני בלבד, שאינו פותר סכסוך, אלא "מרגיע" את השטח.
התנאים למתן צו הרחקה:
כדי שבית המשפט ייעתר לבקשה, על המבקש להראות כי קיימת עילה ממשית למתן הצו – כגון מעשי בילוש, איומים, אלימות, או פגיעה מתמשכת בשלוות החיים. בית המשפט רשאי להוציא את הצו לתקופה מוגבלת, לרוב עד שנה, ובמקרים מוצדקים ניתן להאריכו עד לשנתיים. בקשה לצו הרחקה, מגישים בכתב, ותוך זמן קצר נערך דיון במעמד הצדדים. עוד לפני כן ניתן לקבל צו במעמד צד אחד, אך זה יהיה בתוקף רק עד לדיון.
אם יתברר שהבקשה הוגשה משיקולים לא ענייניים או ללא בסיס עובדתי, בית המשפט אף רשאי להטיל על המבקש הוצאות כספיות משמעותיות. בנוסף, ניתן לחייב את מקבל הצו בהפקדת ערובה כספית ולהורות על תפיסת נשק, ככל שקיים חשש לביטחון הצד השני.
איך מגישים בקשה לצו הרחקה?
כאמור, ההליך מתחיל בהגשת בקשה בכתב למזכירות בית המשפט. יש לפרט בה את נסיבות המקרה, לצרף ראיות ותצהיר חתום המאמת את העובדות. ברוב המקרים נקבע תחילה דיון במעמד צד אחד, אשר במסגרתו בית המשפט רשאי לתת צו זמני – עד לדיון נוסף במעמד שני הצדדים. בדיון בנוכחות שני הצדדים, הם מציגים את טענותיהם, ולעיתים גם מתקיימת חקירה נגדית. לאחר מכן, בית המשפט מחליט האם להותיר את הצו על כנו, לשנותו או לבטלו.
הפרת צו הרחקה - היא עבירה פלילית
הפרת צו הרחקה אינה עניין אזרחי בלבד – היא עבירה פלילית. לפי סעיף 287 לחוק העונשין, התשל"ז–1977, אדם שמפר הוראה חוקית שמטרתה להגן על חייו או שלומו של אדם אחר, עלול להיות חשוף לעונש של עד ארבע שנות מאסר. משמעות הדבר היא שכל הפרה של תנאי הצו – גם אם לכאורה "קטנה" – עלולה להוביל לפתיחת חקירה פלילית ולנקיטת צעדים חמורים מצד רשויות האכיפה.
צו הרחקה משטרתי:
בנוסף לצו שיפוטי, קיימת גם האפשרות של צו הרחקה משטרתי. מדובר בצו הניתן בדרך כלל במסגרת חקירה פלילית או כחלק מתנאי שחרור ממעצר.
כלומר: קצין משטרה מוסמך לקבוע כי החשוד ישוחרר בתנאים מגבילים, ביניהם הרחקה מאדם מסוים, מקום מסוים, או איסור יצירת קשר עם מתלונן או עדים. כן, יוער שבניגוד לצו שיפוטי שנועד להגן על הנפגע לטווח ארוך, צו הרחקה משטרתי נועד למנוע פגיעה מיידית ולשמור על תקינות ההליך החקירתי.
לסיכום:
צו הרחקה הוא כלי משפטי חשוב שנועד להגן על אדם מפני סכנה או הטרדה מתמשכת.
החוק הישראלי מאפשר להוציאו במקרים שונים – בין אם מדובר בסכסוך שכנים, במחלוקות משפחתיות, או במצבים של אלימות ואיומים. מכאן, מומלץ להתייעץ עם עורך דין מנוסה, שידע לנסח את הבקשה כראוי, לייצג בדיון ולהבטיח שמערכת המשפט תגן על זכויותיך בצורה מיטבית.
